דברי נקי

אני שומעת את צקצוקי הלשון שלכן כאומרים, ברור שאני מדברת לעצמי בנחמדות. וכאן אני רוצה לספר לכן על המנכ"לית הבכירה והמוערכת שפגשתי לאחרונה. במהלך הפגישה היא הייתה נתונה תחת לחץ, שפת הגוף שלה הייתה תזזיתית ומהירה. וברגע קטן של חוסר תשומת לב, כל הדברים שהיא החזיקה בידיה נפלו והתפזרו על הרצפה. "אני כזאת מטומטמת." היא סיננה בין שיניה.

לשם הבהרה, מדובר על מהנדסת שהובילה סטרטאפ לאקזיט מפואר. כפי שאתן מבינות, טמטום לא היה יכול להביא אותה כל כך רחוק. אז איך זה יכול להיות שאותה אישה שלא הייתה מרשה לאף אחד אחר לקרוא לה מטומטמת, אומרת את זה על עצמה?

ולא רק זה, אלא כשם שבגדים הם עניין של אופנה, כך גם מילים. ובעידן הרשתות החברתיות כולנו מדברות אותו דבר. נסו להיזכר בפעולות בקבוצות. ברגע שעולה פוסט ויראלי מצחיק, מספר לא מבוטל של נשים מגיבות כך: "לא. אין. אני פיפי."

מה זה אומר? שאת בת 40 ורצפת האגן שלך מתנהגת כבת 70? שאת הולכת כל היום מסריחה משתן בגלל בדיחה מטופשת בפייסבוק? ומה היה קורה אם בבוקר מישהו היה אומר לך, "את פיפי"?

כל רעיון מתחיל במילים

"מילים... משתמשים בהן על מנת לגרום לנו לצחוק ולבכות. הן יכולות לפצוע או לרפא. הן מציעות לנו תקווה או ייאוש. בעזרת מילים אנו יכולים להמחיש את כוונותינו האציליות ביותר ולחושף את תשוקותינו העמוקות ביותר." טוני רובינס בציטוט מתוך ספרו "להעיר את הענק שבפנים".

כעצמאיות יש לנו רעיונות שאפתניים למכביר ברשימת "היום יבוא". הפעולה הראשונה להפוך את אותן מחשבות לפרויקטים ישימים היא דרך המילים שאנחנו בוחרות לתאר. זהו השלב שבו אנחנו משוחחות עם עצמנו. פרץ היצירתיות הוא מעין התגלות נפלאה שיכולה להביא אותנו למצבים מרגשים של העלאת הדופק וחיוכים מצחיקים.

זה קורה הרבה לפני שמנסחים תכנית עבודה ומבררים אם החלום יכול להפוך למיזם אמיתי. בשביל להגיע לניסוח ברור ותמציתי של הרעיון צריך לבחור מילים מתאימות. ככותבת, וכמי שהמילים הן כלי עבודה עבורה, אני יכולה לספר לכן שאפשר וצריך לגייס מילים מתאימות שישרתו כל רעיון. מילים שירימו את החזון לכדי מיזם מכניס, שיסחפו וירגשו אנשים וגם שיניעו אותם לפעולה

אני יודעת את זה, כי בעבודה שלי אני מקליטה נשים מדברות על העסק שלהן, על המתנות שהן מחלקות לעולם. זה מדהים לתמלל את השיחות ולראות מהן המילים שחוזרות על עצמן כשהן מדברות על החלומות שלהן. איך הן מתארות סיפורים מרגשים מהקליניקה. ומה קורה לקצב הדיבור כשאני שואלת איפה יהיו בעוד שנה מהיום.

השפה נותנת לנו הצצה פנימה; חושפת את מידת המוטיבציה שלנו, איפה נמצאים הפחדים שלנו, איך אנחנו מתמודדות עם אמונות מגבילות, כמה ביטחון יש לנו בעשייה וביכולות שלנו.

לכן, אל תאמרו אני פיפי, ובטח שלא, אני מטומטמת. מסתובבות בינינו מילים יפיפיות, רכות ומלטפות שמחכות שתהגו אותן. בתמורה הן יצבעו את עולמכן בגוונים בהירים. ותשימו לב אם אתן מתחייבות, בפני עצמכן לפרסם פוסט, או להפיץ ניוזלטר, לעמוד בהבטחות. כי מילה היא מילה.

בנימה אישית אני יכולה לומר שהנתיב שאני פוסעת בו מהרגע שיצאתי לעצמאות הוא למוסס חומות של אמונות מגבילות. ואני מפלסת את הדרך בעזרת המילים שאני מדברת וחושבת על עצמי.

 

ליאת בכרך, עיתונאית וכותבת תוכן. בעלת הבלוג נשים בעסקים – במה דיגיטלית לעצמאיות
אתר: www.nashimbiz.com
פייסבוק: ליאת בכרך - עיתונאית וכותבת תוכן
אינסטגרם: liat_bachrach
נייד: 054-6252104