מי שמכיר אותי יודע לומר שאני אדם של נתינה. לפעמים יש האומרים עליי שאני בנתינת יתר. מעולם לא הצלחתי להתחבר להבחנה הזאת שבעיני היא תלויה בעיני המתבונן בלבד. יש הרואים את הנתינה של האחר כנתינת יתר ויש הרואים בה כחסר.

אני מאמינה וכך פועלת בחיי, לא לצפות לקבל מהאחר כתנאי לנתינה שלי. אני מאמינה קודם לעשות ולתת לאחרים אם כך אנחנו רוצים ובוחרים. אני מאמינה קודם לעזור ולהושיט יד לאחר בלי לצפות לקבל דבר בתמורה (אולי למעט תודה שתמיד נעים לקבל). אני מאמינה שלא צריך להעמיד תנאי סף ולשאול: "רגע", "אני נותן, מה אקבל", זאת כמובן כל עוד הבחירה שלי היא בחירה חופשית ובאה ממקום של רצון לעזור או לתת ללא תנאי, כפיה או איום. נסיבות כאלה חורגות מהמאמר הנ"ל ומדרך החיים עליה אני כותבת ויש לבחון ביתר שאת ובקפידה את המעגל והחברים בו והאם הוא מזיק ופוגע באופן שאינו ראוי שאמשיך להיות בו ולתת.

למדתי עם השנים שככל שאני מצפה פחות לקבל וחושבת כיצד אני יכולה לעשות למען האחר אני מקבלת חזרה הרבה יותר. זאת עובדה. גם אם לא תמיד אני מקבלת באופן ישיר או מיידי, הקבלה מגיעה אליי. תמיד. בדרך ישירה או עקיפה. הנתינה הזאת חוזרת אליי.

כל מעגל שבו אני שותפה אני קודם כל שואלת מה אני יכולה לעשות עבור חברי המעגל לפני שאני שואלת אותם מה הם יכולים לעשות עבורי.

"יותר מאשר הנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה" (הרב גסלר).

בסופו של יום הנתינה שלי לאחר חוזרת אליי בדרך זו או אחרת ואני מקבלת חזרה לא פחות ולפעמים אף יותר.
אני מגשימה את האני מאמין שלי הזה הן בחיי האישיים והן בחיי המקצועיים.
ממליצה גם לך. אל תשאלי מה אחרים יכולים לעשות למענך, תשאלי קודם מה את יכולה לעשות למען אחרים.

עידית לוי אגוזי, מגשרת, עו"ד ונוטריון
http://greenbook.co.il/card/7740/1639