מה שבטוח, שברגעים שבהם אני מקשיבה לו, המנגינה מאד הרמונית וההליכה בדרך נעשית יותר ברורה ויותר קלה. אותו קול שלי, שמאפשר לי בכל פעם להגשים חלום אחר חלום.

האומץ שבי הוא אותו קול שדוחף אותי לגדול עוד ועוד עד שאגיע למלוא מימוש הפוטנציאל שבאתי איתו לעולם. ככל שנתתי לו מקום, כך הצלחתי להתקדם ולצמוח.

אף פעם לא הרגשתי שתקרת הזכוכית קיימת עבורי.

אף פעם לא הרגשתי שמישהו או אפילו אני, בנה לי תקרת זכוכית מעל הראש.

ולכן אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה לנפץ איזו שהיא תקרה דמיונית. אולי זו הסיבה, שאף פעם לא הרגשתי שאני פורצת דרך, מכה בפטיש או בולדוזר.

בכל שלב, כשרציתי להתקדם, קודם כל עצרתי.

כן, מפתיע, אבל אם אני רוצה להתקדם, אני חייבת קודם כל לעצור. לעצור ולנשום. לפעמים עצירה קצרה של כמה שעות או דקות ולפעמים אפילו עצירה של מספר חודשים. בדקתי, מה אני רואה, שמתי לב למה שאני מרגישה, איפה מונחת התשוקה ומה עוצמת האומץ. ככה התקדמתי בדרך שלי.

ככה הגעתי לטפל וללוות נוער בסיכון, למרות שמנהלת המחלקה חשבה שאני "צעירה" מדי (תמיד טוב לשמוע שאת נראית בת 30 כשאת בת 44);

ככה פתחתי קליניקה בבית בצור יגאל, כשהיו לי רק שני מתאמנים, מתוך אמונה שכשיש מקום, המתאמן המתאים יגיע וכך היה;

ככה פתחתי קליניקה בעיר (קודם ברעננה ואז בהוד השרון ואפילו בת"א), מבלי שהיו לי מתאמנים ולא ידעתי אם מישהו יגיע בכלל והיום הקליניקה מלאה בכל השבוע;

ככה ניסיתי שיתופי פעולה שונים לאורך השנים, חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות, אבל תמיד תמיד הייתה בי הקשבה למה שהלב מבקש ואומר וגם לאומץ לעצור את מה שלא עובד;

וככה החלטתי בימי קורונה העליזים (יותר או פחות) לפתוח קורס הכשרה למאמני נוער בזום עם התמחות באימון בזום. נדרש ממני הרבה מאד אומץ להסכים לקפוץ למים הקרירים, להכריז על עצמי כמורה למאמנים, להיכנס לתחום שכבר שולטים בו מספר בתי ספר, להסכים לעשות משהו שלא עשו לפניי (קורס אימון דיגיטלי), ללמוד תחומי ידע שלא שלטתי בהם והכל בלוח זמנים מאד צפוף ועם בית לא פחות (צפוף).

בכל פעם אני מסמנת לי את המדרגה הבאה, את השלב הבא, את החלום הבא.

וכמו שאומר ידידי משכבר הימים, פו הדוב, "ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית ואז נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד."

אז כשאני לא זוכרת מהי כף רגלי הימנית, אני עוצרת-נושמת-מרגישה ומתחברת לאומץ ולתשוקה ומתחילה לצעוד בשביל שלי.

ואת תקרת הזכוכית? נשאיר למי שרואה אותה, לנפץ אותה.

 

סמדר אורבך
מאמנת אישית ומנחת קבוצות
דוא"ל: smadar.orbach@gmail.com
נייד: 052-8165757
פייסבוק – https://www.facebook.com/smadar.orbach.imun/
אינסטגרם - https://www.instagram.com/smadarorbach/