מתחברת לעצמי

מתחברת לעצמי

ברוך שעשני אשה

היא מגיעה אלי לקליניקה, בת ארבעים וקצת. בשיחה טלפונית מקדימה סיפרה ששנים, מאז שהתחילה להיות מחזורית היא סובלת מדימומים כבדים וכאבים שמונעים ממנה את חיי היומיום הרגילים.

אנחנו משוחחות מעט לפני הטיפול. "הבת שלי קיבלה את הווסת הראשונה שלה." היא משתפת אותי. "אני פוחדת שהיא תעבור את מה שאני עוברת. הגעתי כי אני רוצה אחרת. די! שנים של סבל וכאב. מילא אני, אבל לא הבת שלי". הלב שלי עוטף אותה בחמלה. אני מתרגשת מהנשים שמגיעות אלי. נשים שמבקשות לברר. נשים שמחפשות דרך.
אנחנו יושבות עוד מעט ואני שואלת ומבקשת לדעת קצת יותר. "מה את זוכרת מהרחם שלך אחורה ממש בהתחלה שהפכת לנערה?"

"וואוו" היא מגיבה אלי. "רחם מעוררת בי זכרונות קשים. אני זוכרת את עצמי ילדה קטנה, אמא שלי שוכבת במרכז הבית, בסלון, היא חולה. ימים שחורים. היא במלחמה עם הרחם שלה. אמא שלי כבר בלי רחם..."

DSC_4069

נעים מאוד,

שמי שרי אשכנזי, אני מדריכה לנשיות ומיניות קשובה ומטפלת בעיסוי רחם.

אני בטוחה שאם לא יצא לך לשמוע מקרוב, את בטח מרימה גבה ושואלת את עצמך

"עיסוי רחם???"

אז רגע, לפני שאני ממשיכה, כן. יש דבר כזה והוא מופלא וקסום וכל כך מחבר אותי לאשה שאני. ובעצם כל אשה שמבקשת להתחבר אל הגוף שלה.

 

עיסוי רחם הוא סוד עתיק של ריפוי ואיזון נשי שנמסר מאם לבת, סוד של מגע קשוב ללב ורחם. מגע שמאפשר חיבור וזרימה בין הלב העליון והלב התחתון הנשי שלנו.

 

הרחם היא הבית הראשון שלנו.המקדש הנשי.

שרשרת נשית של דורות המחברת אותנו חוליות חוליות לאמהות, ולילדים שלנו. לפי המסורת העתיקה, כשרחם האשה אינה מאוזנת או שאינה במקומה מסיבות כאלו ואחרות האשה כולה יוצאת מכלל איזון. חוסר האיזון יכול להתבטא בצורות שונות בגוף. הוא יכול להתבטא בקשיים במערכות העיכול השתן והנשימה. בדימומים ובכאבים, קשיי פוריות, הידבקויות ברחם, במקרים של אנדומטריוזיס, ציסטות, שרירנים, איזון הורמונלי, וורידים ברגלים, אפילו למיגרנות ועוד...

 

עיסוי רחם הוא מגע עדין וקשוב גופנפש באזור הסרעפת, הבטן העליונה, הבטן התחתונה והגב המאפשר להחזיר את הרחם אל מקומה הטבעי בגוף ובכך להחזיר את המערכת הנשית לאיזון מייטבי.

 

מגיעות אלי לקליניקה נשים שכואב להן. כואב להן איפה שהנשיות יושבת להן בגוף. הן ממבקשות להתחבר למקום שהן יודעות שתמצא שם תבונה שמחכה סוף סוף שמשהיא תבא לחפש. אני מדברת על סוג של כאב שקשור ברחם מצד הגוף, אך ככל שנדבר ונעלה שאלות ובירורים נמצא שהכאב קשור קשרי עבותות בתוך הלב והנפש. זכרונות של ילדות שבכלל לא נראים קשורים אבל התישבו עמוק בתוך הרחם והם מספרים סיפור של ילדה, אמונות ושתיקות שמנתבים חיים שלמים. זה יכול להיות תחושות סלידה או כאבים בכלל של האם שזלגו לתוך הרחם של היושבת מולי ועושות שם דימומים וכאבים.

זה יכול להיות סיפורי הפלות שכביכול נשכחו מהלב אך לא מהרחם.

סיפורי נשות גיל מעבר שמחפשות להניע שינויים בחיים, בזוגיות ארוכת שנים ומבקשות להביא איזון לגוף לנפש ולחיים שלהן.

כל כך הרבה חיבור אפשר למצוא דרך הרחם שלנו שמספרת את הסיפור שלנו ומבקשת "חכי רגע. תעצרי, בואי תתקרבי, תקשיבי."

 

את החיבור שלי לרחם ואל המיניות הצומחת שלי, כן כן  אני כל הזמן אני לומדת ומתחדשת, התחלתי כשהבנתי שבתור אם לשלש בנות אני מבקשת כלים להיות להן מקור ידע לכל מה שקשור לנשיות ומיניות. מהר מאוד הבנתי שאומנם את המסע התחלתי בשבילן, אך לגמרי המשכתי בשבילי. התחלתי מסע של חקירה תגליות וחיבור למקור הנשי שלי.

 

להיות מחוברת לעצמי ולאשה שאני זה קודם כל להבין את העוצמה שיש בבריאה הנשית. להבין את סוד הקסם של ההתבוננות וההקשבה למעגליות הכל כך משתנה שבאשה.

זה להבין שהמחזוריות הנשית מורכבת ואיתנה בדיוק כמו מחזוריות הטבע. יש בה היגיון.

 

יש בנשיות עומק ומרחב שמבקש ממך לבדוק כל חודש מחדש, מה קורה איתך?

האם את במסלול הנכון של חייך? האם את מייטיבה עם עצמך? ואיפה את בסדר העדיפות של חייך?

 

יש בנשיות מעגליות קסומה שמתחילה בהתכנסות של אור ירח חלוש, ואז בתנועה מתגברת, משתנה אל אור השמש המבקש ממך להקרין את נשיותך בכל עוצמתה החוצה אל העולם. ואז שוב לאט ובזהירות האור מתעמעם לאיטו ומחזיר אותך להתכנס הביתה אליך לבדוק מה שלומך.

יש בנשיות העגולה חורף של חשכה והתכנסות אל תוך עצמך, אביב של התעוררות והבשלה, קיץ של נשיות מתפרצת לכל עבר, וסתיו של נשירה איטית והכווננות לעבר חורף נוסף שעוד מעט יגיע. כל מחזור הטבע כולו עובר בתוכך.

איזו עוצמה.

 

במרוצת השנים בתוך מלחמות מינים והצורך לבסס את מעמד האשה מחדש, וויתרנו על זה.

משהו קרה והקסם הלך לאיבוד.

ויתרנו על המעגליות והפכנו לקווים. קווים ארוכים שרצים למרחקים. בלי לעצור, בלי לנשום ולבדוק פנימה. השתקנו את הקול הפנימי שלנו עד שהפך לכל כך חרישי ששכחנו שהוא שם.

משהקול נדם, אנחנו נראות לעצמינו כלא יציבות ובזות לשינויים שמתרחשים בנו. הפכנו את החוזקה שלנו לחולשה. אצל רבות, ממלאת הסלידה את הימים האדומים. לחש הקסם המבקש את טובתינו התפוגג. אמהות ובנות כבר לא רוקדות את מחול הנשים.

 

אבל הטבע כמו שטבע יודע להיות, יציב וחזק. למרות שנצבענו באפור ואיבדנו תקווה מעצמינו. הקול החרישי לא איבד תקווה מאיתנו. הוא לא וויתר עלי ועליך. הוא ממשיך לדבר אלינו. הוא מדבר ללא מילים. הוא מדבר אלינו מתוך כאב, שפה שאי אפשר לפספס. שפה שקשה להשתיק. תקחי כמה כדורי שכחה שתרצי. "אני אחכה לך עד שתשמעי."

זה קול שצועק אלינו ללא מילים. "די!! תעצרי בבקשה, תאטי, תבדקי מה איתך." מורתי עינת לב, נוהגת לומר "מה שלא מדבר, מתנהג". כשכואב לי זה מזכיר לי להתחבר פנימה לנסות להרגיש את הגוף שלי ואת הנשמה. לברר איתי מה מבקש ממני שינוי, איפה אני מבקשת להיות טובה לעצמי, מה אני צריכה להרחיק. אני מתכנסת לשוחח עם הגוף שלי והנשמה בשפה פנימית של חיבוק וליטוף. שפה של נשים.

 

אה, המטופלת שהגיע אלי לקלניקה,

קיבלתי ממנה טלפון אחרי שבועיים.

"את לא מאמינה", היא אומרת לי. "פעם ראשונה בחיים שלי שהתרגשתי לקראתה, לקראת הווסת שלי. היא הגיעה רגילה. בלי שום כאבים. אני סופסוף יכולה לנשום. אנחנו מתקשרות בטוב, אני והרחם שלי. מנהלות שיחות של שנים אבודות. וואוו, אני לא מאמינה!!"

 

"מדהים" אני אומרת לה בחיוך מתרגש.

אני דווקא ממש מאמינה.

 

 

שרי אשכנזי

מדריכה לנשיות ומיניות קשובה, מטפלת בעיסוי רחם

סדנאות ומפגשי זום

פייסבוק:

https://www.facebook.com/profile.php?id=100001597946791