אז…. איפה את?

אז…. איפה את?

זה נהיה הרגל, כל כך ברור מאליו, עד שהוא זכה בלי ששמת לב לטייטל: "ככה זה".
את מתרוצצת בטירוף, טסה ממקום למקום, מדבר לדבר... בין כל הדברים שהם את, בין הדברים שהם לא את אבל משום מה שוייכו אליך ובין הדברים שגם הם לא את, אבל איכשהו הזדחלו פנימה בלי ש"אף אחד" שם לב, התחפרו וקבעו את מקומם אצלך ברשימה.
ואז, לא פעם בסוף היום את מוצאת את עצמך מותשת, בלי נשימה. בתחושה של החמצה. בתחושה של "זה לא זה" זה לא המקום שבו אני באמת רוצה להיות. לא לזה נרשמתי.

אנחנו כל כך עסוקות בעשייה ועשייה ועוד עשייה עד שלא נותר מקום.
לא נותר מקום לנשימה, לא נותר מקום להקשבה, להתבוננות, לדיוק.
לא נותר מקום לקבלה, להגשמה.
לא נותר בתוך כל זה מקום לעצמנו.
בתוך ההתרוצצות, העשייה האין סופית והרעש אנחנו לא מאפשרות למה שאנחנו באמת רוצות והגענו לכאן להיות, להגיע אלינו. לפגוש אותנו.

לחיים, לטבע, לכדור הארץ שלנו ישנה זרימה וזו זרימה קבועה של שפע, של שגשוג, של אהבה. זו זרימה עוצמתית אך בו בזמן רגועה, קבועה ובטוחה. תסתכלי על הטבע סביבך. לא מתקיים בו אלמנט של חיפזון, של בהילות. הוא מתקיים מתוך שלווה, בטחון וידיעה עמוקה.
הזרימה העוצמתית השקטה הזו טבעית לנו. הנשמה והנפש שלנו מכירות אותה היטב.
תחושת החיפזון שאנחנו חווים נובעת מתוך הדיבור הפנימי שמייצר "הסיפור האנושי" שלנו: אני חייבת. חייבת לעשות, חייבת להספיק, חייבת לסיים...אין מצב שלא. את התחושה הזו אנחנו מייצרות בעצמנו במחשבות שלנו.
מחשבות ה-"חייבת" האלו מייצרות בנו רגשות. בתגובה לרגשות מפריש הגוף חומרים כימיים, אשר בתורם יוצרים את "מציאות" הבהילות הזו באמצעות לחץ, סטרס. זו בעצם רק תחושה שנוצרה בעקבות רגש שנוצר בעקבות מחשבה אבל הגוף מגיב לחומרים הכימיים שזורמים בו ומפרש את אותם כמציאות.
זה חלק מהמשחק האנושי שלנו. "ככה זה" 😉

doronpost

העניין הוא, כדי שהמשחק הזה יהיה באמת כייפי, כדי שנתפתח, נצמח ונגדל בו, נהיה נוכחות ונאפשר למי שבאנו הנה להיות להקרין ולזהור מכל תא ותא בגוף שלנו, אנחנו מתבקשות לאפשר, ליצר מקום.

יש לך בתוך הבטן, בתוך הלב מערכת GPS פנימית שמכוונת אותך.
היא יודעת איפה רצית להתפתח, היא יודעת אילו שיעורים ביקשת לעבור והיא יודעת אלו מסלולים בחרת עבור התפתחות זו. היא גם יודעת שאת אנושית ומאד אוהבת אותך ומעריכה אותך בטירוף על כך.
בתור אנושית את...well... אנושית. את מסוגלת לראות רק את מה שיש סביבך כרגע ומונעת משיקולים ומדחפים ארציים וזה בסדר גמור. אלו חוקי המשחק וכולם מבינים אותם.
עוד עניין חשוב הוא, שבתור אנושית יש לך זכות לבחור. את תמיד יכולה לבחור. כל בחירה תפתח בפניך את אפשרויות אחרות.
ה GPS הפנימי שלך תמיד ער, תמיד מחובר ותמיד משדר אליך.
אולי, אם תדעי שאין דבר כזה "בחירה לא נכונה", אלא שאת בוחרת נכון למקום שבו את נמצאת כרגע, לנקודת המבט האנושית שלך עכשיו. לא פספסת כלום. היקום ימשיך להציג בפניך, בסבלנות ובאהבה אין סופית שוב ושוב את השער עד שתגיע נקודה בזמן בה עשית את הדרך ואת נמצאת במקום שבו את מסוגלת לראות את ההשער ולהבחין מדוע המעבר בו נכון עבורך עכשיו. אולי אם תדעי זאת, תחווי הקלה בנקודות שאותן את רואה כיום כמאתגרות עבורך ותגשי אליהן מתוך קלילות.
אבל, זה יהיה מאתגר בכלל להצליח ולראות את השער, אם תחלפי על פניו שוב ושוב במהירות שיא.
אז הי, תעצרי רגע.
זה אפשרי.
באמת שלא יקרה כלום אם תעצרי לרגע. תנסי!

אין בעולם הזה זרם של אנרגיה טובה וזרם של אנרגיה רעה. ישנו רק זרם של אנרגיה טובה, של שגשוג.
השאלה היא איפה את, בכל רגע ורגע, ביחס לזרם הזה.
האם את מתנגדת לו, מנותקת ממנו, לא מאפשרת לעצמך סינכרוניזציה איתו, או,
מאפשרת לו לזרום דרכך, משתפת פעולה, מתמסרת אליו ומשגשגת איתו.

איך עושים את זה?
יש הרבה דרכים אבל בסופו של דבר וגם בתחילתו, מדובר בפשטות.
בשקט.
בתוך השקט תוכלי לאפשר לעצמך חיבור אל הזרם הזה, תוכלי לאפשר לעצמך לפגוש את עצמך.

בכל פעם שאת מזהה שעוד רגע אחד ואת בלי נשימה (ועדיף הרבה לפני הרגע הזה), מרגישה שאת לא במקום שבו את רוצה להיות, מרגישה שהענינים תפסו "לבד" כיוון ולא טוב לך שם,
תעצרי רגע.
לא, את ממש לא צריכה לטפס אל קרחת הר בזריחה, לודא שהבאת איתך גביש קוורץ, שלושה נרות, שני אצטרובלים, חמישה חלוקי נחל ושבלול (למרות שסבבה לגמרי אם בא לך)
כשאני אומרת "תעצרי רגע" אני מדברת על הדברים הכי "קטנים" (גדולים), פשוטים ויומיומיים.
זוזי מהמקום שבו את נמצאת כרגע.
תמצאי לעצמך פינה שקטה. יכול להיות שלצאת רגע החוצה לסיבוב בשמש יעשה לך את זה, אולי לבהות דרך חלון או מרפסת אל הנוף המרוקח. אם לצאת פחות רלוונטי כרגע, גם להכנס רגע לחדר שנעים לך בו ולסגור את הדלת יעבוד. העיקר הוא, ליצר לך מתוך בחירה מרחב שיאפשר לך רגע של שקט.
קחי כמה נשימות עמוקות ורגועות. מתוך כוונה. עם כל נשיפה החוצה תרפי את הגוף ואת המחשבות. שחררי אותם.
תתבונני סביבך בחוסר מיקוד ומטרה, באקראיות וללא כוונה תאפשרי למשהו לתפוס לך את העין. בנחת. שימי לב לפרטים הקטנים והקטנטנים שבו ובדברים נוספים שתופסים לך ברוגע את העין.
תאפשרי לעצמך רגע לבהות בהם בשקט, להעריך כל פרט ופרט, את היופי או המיוחד שבו. להרהר. תני למחשבות להסחף אל השקט, אל האופק ללא כל ביקורתיות או שיפוטיות.
בתוך השקט יכול להתקיים החיבור הזה לזרימה, לעצמך פנימה. לעוצמה שבך, להשראה.
בשקט.

את תמיד. אהובה

דורון – 054.7932458
מתקשרת | מדיום | הילרית אנרגטית | צורפת תכשיטי אנרגיה | מלוה בהתפתחות רוחנית
Facebook - https://www.facebook.com/pg/DoronLG

רוצה לקבל ממני בווצאפ פעם בשבוע מסר מתוקשר, מדיטציות של ריפוי והעצמה ושפע של אנרגיה טובה? לחצי כאן להצטרפות לקבוצה השקטה שלי:
https://chat.whatsapp.com/Id6TmD5YEQb9sJ4GUkvstj