אהבה זה כל הסיפור

אהבה זה כל הסיפור

מאת: נורית מאורר. 

אהבה זה כל הסיפור: איך להחזיר את האהבה הביתה

אני מתבוננת מסביבי ובתור מתבגרת לשעבר ואשת חינוך כיום, העוסקת רוב שעות היום במתבגרים אני מגלה יותר ויותר כמה הדברים פשוטים ממה שאנחנו נותנים להם את הדעת.

בימים אלה שרוב המתבגרים עסוקים בכסף, מראה חיצוני, זהות מינית, הרשת החברתית ועוד כל מיני ענייני גיל ההתבגרות של היום, לי כמחנכת יש את האפשרות לעמוד מהצד ולהקשיב לשיחות שלהם, כן, כן אני נהנית להקשיב להם, ללמוד איך הראש שלהם עובד. זה עוזר לי כשאני צריכה ללמד בכיתה כי אני מבינה את השפה שלהם, זה מחבר אותי לעולמם וחוצמזה זה מאפשר לי לדעת על חייהם כל מיני פרטים חשובים כמו: חברויות, היכן מבלים, מה אוהבים לעשות, תחומי עניין, מי עצוב ולמה ועוד….

כיוון שאני האדם הבוגר אותו הם פוגשים במהלך היום, הרבה פעמים הם מוצאים לנכון לשתף אותי במה שעובר עליהם או במה שעובר על חבריהם לכיתה, אני מאמינה שחלק מזה זה רצון למצוא חן, חלק מזה זו דאגה לחברים וחלק מזה זה הרצון לקבל נקודת מבט של אדם בוגר שהוא אינו ההורה שלהם.
אני תמיד מקשיבה וגם אומרת שבמידה שאני ארגיש שמדובר במשהו שמסכן אותם או את בריאותם אני אספר להורים, וכבר קרה שעשיתי זאת, למרות (ואולי בגלל…) זה הם ממשיכים להגיע לשתף ולספר. גם אם זה העמיד אותם כבר במצב לא נוח מול הוריהם.

עצם העובדה שהם אכן ממשיכים לשתף סקרנה אותי, כמובן שחשבתי שהם כן רוצים שהמידע יגיע להורים רק לא בהכרח מהם. ובכל זאת הייתה חשובה לי נקודת המבט שלהם וכששאלתי אותם מדוע הם ממשיכים לשתף הם ענו: אני סומך עלייך וחשובה לי הדעה שלך וחוץ מזה גם אם את מספרת אני יודע שזה בסוף לטובתי.
התשובה הזו הדהדה לי בראש הרבה זמן, ושלא תטעו היו המון פעמים ש"חטפתי" על הראש על כך שסיפרתי ודיברו אליי לא יפה, קיללו או צעקו (על ההתמודדות עם זה אכתוב בפוסט נפרד) ויחד עם זאת המשכתי להיות חלק מהאנשים שאליהם הם פונים לעזרה. וככל שחשבתי על כך יותר הדברים התבהרו לי.

דבר ראשון הילדים זקוקים ליד מכוונת. הם אמנם נראים גדולים בשל הגובה שלהם והעובדה שהם כבר לא ילדים, אך בפנים הם עדיין ילדים עם ניסיון חיים קצר יחסית שזקוקים להכוונה, מקום שיוכלו להתייעץ ולשתף.

דבר שני הילדים מבינים בבסיסם שאם אני, או כל אדם אחר, שהם מרגישים אהובים על ידו וסומכים עליו, לוקח החלטה, גם אם היא לא לרוחם הם "יבלעו את הצפרדע" מתוך הבנה שיש אפשרות שזה לטובתם אפילו שאינם חשים כך כרגע.

שאלה נוספת שעלתה לי לראש היא היכן ההורים נכנסים לתמונה ובעצם איך הם מתחברים לילד בגיל הזה, הקו הדק בין הרצון לסמוך, לתת אחריות מצד אחד ולשאול שאלות ולהתעניין מצד שני הוא לעתים מורכב והתפקיד לא לגמרי ברור או חד משמעי וזה לא קל.
אז חקרתי את הנושא על ידי שאילת שאלות גם את ההורים וגם את הילדים, קראתי על הנושא ומה שגיליתי שהרצון של ההורים לספק איכות חיים גבוהה ואפשרויות רבות לילדיהם מצד אחד והמאבק הקיומי לעתים יחד עם שעות עבודה מתישות מאידך גרם לנו הורים לשכוח (כן כן גם אני בתוך זה) את הדבר שבעיניי (ומסתבר שגם בעיני הנוער והילדים של היום) הוא החשוב ביותר – אהבת ההורה, הידיעה שהוא כאן עבורי, מגן עליי ומורה לי דרך, לא משנה אילו טעויות אעשה יש שני אנשים (לפעמים רק אחד) שיקבלו אותי ויאהבו אותי כמו שאני- ההורים שלי.
וכמה שזה נשמע "קלישאתי" , כאשר הילדים שלנו עוצמים את העיניים מה שחשוב להם זה להרגיש אהובים ומוגנים.

היום אני בוחרת לתת לכם כמה טיפים איך להחזיר את האהבה הביתה: 

1. אמרו לילד לפחות שלוש מילות אהבה כל יום, כן, כן זה חשוב. ואני לא מדברת על מחמאות על עשייה אלא על מילות אהבה על מי שהוא או היא. לדוגמא- "אתה יודע, אתה ילד מקסים, אני כל כך אוהבת אותך" , "כמה אני אוהב אותך, אתה מכניס אור הביתה" זה יכול להיות גם פשוט "אוהבת אותך".
2. מגע – זה נראה שנוער, כל מטרתו היא להתנער. ממגע, מאחריות משיחות. למעשה הם רוצים את זה ופשוט נבוכים. זה יכול להיות ליטוף על הראש, חיבוק, טפיחה אם מדובר בילד שקשה לו עם מגע.
3. שיחה קצרה של "מה שלומך?" שיחת התעניינות ברמת "אני כאן, מתעניין/נת בשלומך" לא כדי לתת הוראות או להעיר על מה שלא נעשה, פשוט להתעניין בילד/ה.

אני יודעת שזה לחלקכם נראה לא פשוט ומאולץ אך מניסיון זה עושה פלאים…. המהירות שבה הם מגיבים בחזרה ובעוצמה היא מדהימה. האושר שזה יוצר והאנרגיה החדשה שזה מביא שווה את הכל!

 

 

נורית מאורר – להתגבר ולהתבגר – מרכז למידה להורים, מתבגרים ומורים

פייסבוק: www.facebook.com/lehitbager2014